You are on page 1of 4

‫שו"ת יביע אומר חלק ז ‪ -‬יורה דעה סימן יט‬

‫ב"ה‪ .‬ירושלים‪ .‬כז שבט תשמ"ה לפ"ק‪.‬‬ ‫לכבוד ידידי וחביבי בנן של קדושים‪ .‬גזע ישישים‪ .‬מזכה הרבים‪ .‬גומל חסדים טובים‪ .‬יראת ה' היא אוצרו‪ .‬ועליו‬ ‫יציץ נזרו‪ .‬חכו ממתקים וכולו מחמדים‪ .‬תהלתו בקהל חסידים‪ .‬הרה"ג חריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת רבי יוסף‬ ‫הררי רפול שליט"א ראש ישיבת עטרת תורה בברוקלין‪ ,‬ניו יורק‪ .‬יעמד חי ובריא אולם‪ .‬לעד לעולם‪ .‬להמשיך‬ ‫לזכות את הרבים‪ ,‬ולקרבם לתורה‪.‬‬ ‫אחרי עתרת החיים והשלום וכל טוב סלה‪ ,‬בדבר שאלתו בענין העומד על הפרק‪ ,‬האם מותר מצד ההלכה‬ ‫להרשות לאדם שלימד תורה במשך שנים רבות בבית מדרש קונסרבטיבי‪ ,‬להיות מגיד שיעור קבוע בהלכה‬ ‫ובאגדה‪ ,‬לקהל קדוש משלומי אמוני ישראל‪ ,‬במחנה קדשכם?‬ ‫א( הנה בחולין )קלג א( איתא‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם‪ ,‬שנאמר כל‬ ‫חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו‪ ,‬ואין שריד אלא תלמיד חכם שנא' ובשרידים אשר‬ ‫ה' קורא‪) .‬פרש"י‪ ,‬למי שירע שריד באהלו שיש לו תלמיד רע‪ ,‬תאכלהו אשו של גיהנם(‪ .‬ואמר ר' זירא אמר רב‬ ‫כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס‪ ,‬שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד‪ ,‬ואין‬ ‫כבוד אלא תורה שנא' כבוד חכמים ינחלו‪ .‬וכתב המהרש"א‪ ,‬שהדמיון למרקוליס‪ ,‬כי התורה נמשלה לאבן יקרה‪,‬‬ ‫והיצר הרע אשר בתלמיד שאינו הגון נקרא אבן‪ ,‬שנא' והסירותי את לב האבן מבשרכם )סוכה נב א(‪ ,‬והוא אבן‬ ‫מרקוליס‪ ,‬והזורק אבן למרקוליס אף שאין דעתו אלא לבזיון‪ ,‬הנה הוא מוסיף כבוד לע"ז כיון שעבודתה בכך‪,‬‬ ‫ונעשה גם באבן הזאת אבן שיקוץ לע"ז‪ ,‬וכן השונה תורה שהיא אבן יקרה לתלמיד שאינו הגון‪ ,‬הנה הוא הוסיף‬ ‫אבן מכשול בדבר‪ ,‬כי אין התלמיד הזה לומד אלא לכוונה רעה‪ ,‬וכמאמר חז"ל )בברכות יז א( הלומד שלא לשמה‬ ‫נוח לו שלא נברא‪ .‬ע"כ‪ .‬וכיו"ב כתב הפרישה יו"ד )סי' רמו אות יח(‪ ,‬שכשם שהזורק אבן למרקוליס אפי' מתכוין‬ ‫לעשות מצוה דהיינו לבזות הע"ז בזריקת האבן‪ ,‬מ"מ הרי הוא עובדה בכך‪ ,‬אף זה אע"פ שהוא מדמה לעשות‬ ‫מצוה ללמדו תורה‪ ,‬מצוה הבאה בעבירה היא‪ .‬ע"כ‪ .‬וע' במדרש רבה )פרשת קדושים ר"פ כה(‪ ,‬עץ חיים היא‬ ‫למחזיקים בה‪ ,‬אמר רב הונא‪ ,‬שלא יהיו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת ורוצה להשיאה לכל מי‬ ‫שירצה אותה‪ ,‬לכך נאמר בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך‪ .‬ופירש הרש"ש‪ ,‬שהכוונה שלא ילמד תורה‬ ‫לתלמיד שאינו הגון‪ ,‬ולכן הקדים הפסוק עץ חיים היא למחזיקים בה‪ ,‬ר"ל שלפעמים צריך להחזיקה לעצמו שלא‬ ‫ילמדנה למי שאינו הגון‪ .‬ע"ש‪ .‬וז"ל הרמב"ם )בפ"ד מהל' תלמוד תורה ה"א(‪ :‬אין מלמדים תורה אלא לתלמיד‬ ‫הגון נאה במעשיו‪ ,‬או לתם‪ ,‬אבל אם היה הולך בדרך לא טובה‪ ,‬מחזירים אותו למוטב‪ ,‬ומנהיגים אותו בדרך‬ ‫ישרה‪ ,‬ובודקים אותו‪ ,‬ואח"כ מכניסים אותו לבית המדרש‪ ,‬ומלמדים אותו תורה‪ ,‬אמרו חכמים כל השונה‬ ‫לתלמיד שאינו הגון הרי הוא כאילו זורק אבן למרקוליס וכו'‪ .‬וכן פסקו הטור ומרן הש"ע ביו"ד )סי' רמו ס"ז(‪.‬‬ ‫ע"ש‪ .‬וע' באבות דר' נתן )סוף פ"ב(‪ ,‬והעמידו תלמידים הרבה‪ ,‬לפי שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי‬ ‫שהוא חכם ועניו ובן אבות‪ ,‬אבל בית הלל אומרים לכל אדם ישנה‪ ,‬שהרבה פושעים היו בישראל ונתקרבו‬ ‫לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים וחסידים וכשרים‪ .‬וכתב הרשב"ץ במגן אבות שם‪ ,‬שהיא המחלוקת )בברכות‬ ‫כח א( שבין רבן גמליאל שהיה אומר כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש‪ ,‬לבין רבי אלעזר בן‬ ‫עזריה וחכמים שסילקו את שומר הפתח ונכנסו הכל‪ ,‬וניתוספו שבע מאות ספסלים בבהמד"ר‪ .‬ומוכח בגמרא‬ ‫שם שכן עיקר כדעת ראב"ע וחכמים‪ .‬וסיים הרשב"ץ‪ ,‬שאע"פ שהשונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם וכזורק‬ ‫אבן למרקוליס‪ ,‬זהו בתלמיד שמעשיו מקולקלים וסנו שומעניה‪ ,‬אבל סתם בני אדם א"צ לבדוק אחריהם‪ ,‬ולכן‬ ‫הזהירו והעמידו תלמידים הרבה‪ .‬ע"כ‪) .‬וזהו שכתב הרמב"ם "או לתם"(‪ .‬והנה ידוע שהתלמידים )סטודנטים(‬ ‫הלומדים בבית מדרש לקונסרבטיבים אינם שומרים תורה ומצות‪ ,‬ורובם אינם מאמינים בתורה מן השמים‪,‬‬ ‫וסופם מוכיח על תחלתם שהרבנים הקונסרבטיבים מחללים שבת ומכשילים את הרבים ומחטיאים אותם‪ ,‬בכל‬ ‫מיני הוראות מקולקלות‪ ,‬והרב שמלמד אותם הוא לא רק בכלל השונה לתלמיד שאינו הגון‪ ,‬אלא הוא גם גורם‬ ‫להכשלת הרבים‪ ,‬בהיותו מלמד ובוחן אותם‪ ,‬ונותן להם סמיכה לרבנות‪ ,‬וכבר הזהירו בכתובות )יז א( לא תסמכו‬ ‫לנא מן סרמיסין ולא מן סרמיטין ולא מן חמיסין ולא מן טורמיסין‪) ,‬מסרסי הלכות(‪ .‬כי אגלאי בהתייהו שהם‬ ‫בבחינת שועלים קטנים מחבלים כרמים‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם )בפ"ה מהל' ת"ת ה"ד( שהם התלמידים שלא הגיעו‬ ‫להוראה ומורים‪ ,‬שעליהם נאמר כי רבים חללים הפילה וכו'‪ ,‬והם המרבים מחלוקת בישראל ומכבים נרה של‬ ‫תורה‪ ,‬ומחבלים כרם ה' צבאות‪ .‬ע"ש‪ .‬וכבר קראו אחריהם מלא‪ ,‬גדולי ישראל‪ .‬וראה בשו"ת המהר"ם שיק‬ ‫)חאו"ח סי' שה ושז( ועוד לו )בחיו"ד סי' שלג(‪ ,‬ובשו"ת ערוגת הבושם )חאו"ח סי' טו(‪ .‬ובשו"ת מהרי"אץ )חיו"ד‬

‫סי' ז(‪ .‬ובשו"ת קרן לדוד )סי' כב(‪ .‬ובשו"ת מהר"ם בריסק ח"א )סי' ד(‪ .‬ועוד‪ .‬ולאיש אשר אלה לו שהרשה לעצמו‬ ‫לעמוד בראש מוסד כזה ללמד את הסטודנטים האלה תורה‪ ,‬הורעה חזקת יראת שמים ממנו‪ .‬ואין ללמוד תורה‬ ‫מפיו‪ ,‬כאשר יבואר להלן‪ .‬וע' בשו"ת הרדב"ז ח"ב )סוף סי' תשצו( שכ'‪ ,‬שאסור ללמד משנה ותלמוד לקראים‪ ,‬כי‬ ‫אחר שילמדו ילעיגו ויתלוצצו על דברי חז"ל‪ ,‬ויוציאום לדברי הבאי‪ ,‬כי מי שאינו מאמין במקבלי הקבלה‪ ,‬איך‬ ‫יקבל דברי חז"ל‪ ,‬והרי בודאי שאינו לומד אלא לקנתר ולסתור דבריהם‪ .‬ע"ש‪ .‬ואף הרא"ם בתשובה )סי' נז( לא‬ ‫התיר ללמד תורה לקראים אא"כ הם מקבלים עליהם לשמור את מועדי ה' המקודשים כהוראת רבותינו‪ ,‬ושלא‬ ‫יזלזלו בכבוד חכמינו ז"ל‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע בשו"ת גנת ורדים )חאו"ח כלל ב סי' לא( שכ' שאפי' המלמד מקרא לקראים‬ ‫הרי הוא כזורק אבן למרקוליס‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע בשו"ת הרמב"ם )הוצאת פריימן‪ ,‬סי' שסד( שכתב‪ ,‬שאסור ללמד‬ ‫תורה לישמעאלים מפני שאינם מאמינים בתורה מן השמים וכו'‪ .‬ע"ש‪ .‬ולפי הנשמע רובם של הקונסרבטיבים‬ ‫אינם מאמינים בתורה מן השמים‪ .‬וע' בזוהר הקדוש )פרשת פינחס דף רטז ע"ב( וז"ל‪ :‬ויין ישמח לבב אנוש‪ ,‬דא‬ ‫יינא דאורייתא‪ ,‬וכדכתיב לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי‪ ,‬דהכי סליק חושבן יין כחושבן סוד‪ ,‬ומה יין צריך‬ ‫למהוי סתים וחתים דלא יתנסך לעבודה זרה‪ ,‬אוף הכי צריך למהוי סוד דאורייתא סתים וחתים‪ ,‬וכל רזין‬ ‫דאורייתא לא אשתקיין אלא ליראיו כדכתיב סוד ה' ליראיו‪ .‬ע"ש‪ .‬ומעתה רב זה דתבר גזיזי אשר הלך ללמד‬ ‫תורה לסטודנטים האלה הורעה חזקת יראת שמים שלו‪ ,‬ואפילו אם הוא עצמו שומר תורה ומצות‪ ,‬אין ראוי‬ ‫שילמד תורה לרבים ולבשר צדק בקהל רב‪ ,‬הואיל ולימד תורה לתלמידים שאינם הגונים ודין גרמא למכשול‬ ‫והוא חטא רבים נשא‪ ,‬לפיכך יש למנוע את מנויו למגיד ‪ -‬שיעור במחנה קדשו‪ .‬וכמ"ש ג"כ בשו"ת קול מבשר‬ ‫ח"ב )סי' יז(‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫ב( והנה בחגיגה )טו ב( איתא‪ ,‬ור' מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר‪ ,‬והאמר ר' יוחנן‪ ,‬מאי דכתיב כי שפתי כהן‬ ‫ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא‪ ,‬אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו‪,‬‬ ‫ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו‪ ,‬אמר ריש לקיש‪ ,‬ר' מאיר קרא אשכח ודרש‪ ,‬הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך‬ ‫תשית לדעתי‪ ,‬לדעתם לא נאמר אלא לדעתי‪ ,‬ר' חנינא אמר מהכא שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית‬ ‫אביך‪ .‬קשו קראי אהדדי‪ ,‬לא קשיא הא בגדול הא בקטן‪ .‬פירש רש"י‪ ,‬גדול היודע להזהר שלא ילמוד ממעשיו‬ ‫יכול ללמוד תורה מפיו‪ .‬והרמב"ם )בפ"ד מהל' ת"ת ה"א( כתב‪ ,‬וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם‬ ‫גדול הוא וכל העם צריכים לו‪ ,‬אין מתלמדים ממנו עד שובו למוטב‪ ,‬שנא' כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו'‪ ,‬אמרו‬ ‫חכמים אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן הוא‬ ‫בטוש"ע יו"ד )סי' רמו ס"ח(‪ ,‬והקשה הלחם משנה‪ ,‬כי למה לא חילק רבינו בין גדול לקטן‪ ,‬וכמו שחילקו בגמרא‪,‬‬ ‫וכי תימא שבזמן הזה כולם נקראים קטנים לענין זה‪ ,‬ולכך סתם רבינו‪ ,‬מ"מ הרי רבינו אומר הדינים הנוהגים‬ ‫בכל זמן ואפי' אחר ביאת משיחנו‪ ,‬ולא רק הדינים הנוהגים בזמן הזה‪ ,‬אלא י"ל דס"ל לרבינו שלא אמר כן ריש‬ ‫לקיש אלא לתת סברא לר' מאיר בלבד‪ ,‬אבל אין הלכה כן‪ ,‬וכן מוכח מהלשון ר"מ קרא אשכח ודרש‪ ,‬דמשמע‬ ‫דר"מ הוא דדרש הכי‪ ,‬אבל אנן לא סבירא לן כוותיה שכבר חלקו עליו חביריו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן תירץ הש"ך יו"ד )סי' רמו‬ ‫סק"ח( בשם מר אביו הגאון ז"ל‪ .‬ע"ש‪ .‬וכן נראה דעת רבינו אליהו מזרחי בתשובה ח"א )ר"ס סו( בד"ה גם ראינו‪.‬‬ ‫ע"ש‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬מהא דאמרי' בחגיגה )טו ב(‪ ,‬אשכחיה רבה בר שילא לאליהו‪ ,‬א"ל מאי קעביד קב"ה‪ ,‬א"ל‬ ‫קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן‪ ,‬ומפומיה דר' מאיר לא קאמר‪ ,‬משום דגמר שמעתא מפומיה דאחר‪ ,‬א"ל‬ ‫אמאי‪ ,‬ר"מ רמון מצא‪ ,‬תוכו אכל קליפתו זרק‪ ,‬א"ל השתא קאמר קב"ה מאיר בני אומר וכו'‪ .‬ופרש"י‪ ,‬עכשיו שמע‬ ‫הקב"ה לקולך ואמר שמועה מפיו‪ .‬אלמא דקב"ה הסכים על ידו שעכ"פ גדול יכול ללמוד מפי רב שאינו הגון‪.‬‬ ‫‪+‬וצריך טעם על מה שהקב"ה מתחלה לא אמר דבר הלכה משמו של ר' מאיר‪ ,‬מפני שלמד תורה מאחר‪ ,‬ומה‬ ‫ענין זה לזה‪ ,‬והסבירו המפרשים על פי דברי הגמרא בב"ק )ס ב(‪ ,‬על הפסוק‪ ,‬ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים‬ ‫מבור בית לחם אשר בשער‪ ,‬מאי קא מבעיא ליה‪ ,‬טמון באש קא מבעיא ליה‪ ,‬וכו'‪ ,‬ויבקעו שלשת הגבורים‬ ‫במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער‪) ,‬פירש רש"י‪ ,‬שלמדו דין זה מהסנהדרין הזקנים אשר‬ ‫בשער( ולא אבה דוד לשתותם‪ .‬ובגמרא שם )סא א( מכדי גמרא הוא דשלחו ליה‪ ,‬מאי לא אבה דוד לשתותם‪,‬‬ ‫דלא אמרינהו משמייהו‪ ,‬אמר‪ ,‬כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה‬ ‫אין אומרים דבר הלכה משמו‪ ,‬ומאי ויסך אותם לה'‪ ,‬דאמרינהו משמא דגמרא‪ .‬והנה ר' מאיר ידע היטב שיש‬ ‫סכנה רוחנית לנפשו של הלומד תורה מפי אדם רשע‪ ,‬פן ימשך אחריו ח"ו‪ ,‬אבל למרות ענותנותו של ר' מאיר‬ ‫)כמבואר בירוש' פ"ק דסוטה הלכה ד(‪ ,‬מרוב חשקו בתורה‪ ,‬קיים בעצמו ויגבה לבו בדרכי ה'‪ ,‬והחזיק עצמו‬ ‫לגדול‪ ,‬כדי לנצל חכמת התורה של אלישע אחר‪ ,‬ולמרות הסכנה הרוחנית שבדבר‪ ,‬והואיל והלכה רווחת שכל‬ ‫המוסר נפשו על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו‪ ,‬אף כאן לא רצה הקב"ה לומר דבר שמועה מפיו של‬

‫ר"מ‪ .‬עד שבא רבה בר שילא ולימד זכות על ר' מאיר‪ ,‬שאצלו היה דבר קל לרוב גדולתו ועוצם חכמתו‪ ,‬כאדם‬ ‫שמוצא רמון תוכו אוכל וקליפתו זורק‪ ,‬ולגבי דידיה אין חשש סכנה רוחנית כלל‪ .‬ונתקבלו דבריו למעלה‪ ,‬ואז‬ ‫אמר הקב"ה גם מפיו של ר"מ‪ .‬ויש להביא כאן מ"ש בספר חסידים )סימן רכד( וז"ל‪ :‬כתוב‪ ,‬מקים דבר עבדו ועצת‬ ‫מלאכיו ישלים )ישעיה מד כו(‪ ,‬שהעליונים מסכימים לדעת התחתונים‪ ,‬שכאשר העליונים אומרים לכך וכך‬ ‫ראויים‪ ,‬אומר הקב"ה המתינו למה שהצדיקים יאמרו‪ ,‬ולכן לא היה הקב"ה אומר שמועה מפיו של ר' מאיר עד‬ ‫שהאמורא אמר‪ ,‬ר' מאיר רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק‪ ,‬ואמר אליהו השתא אמר קב"ה מפיו של ר' מאיר‪,‬‬ ‫והלא הכל גלוי וידוע לפניו יתברך‪ ,‬אלא היה חפץ שיסכימו עליונים ותחתונים למדת משפטיו‪ ,‬שנאמר למען‬ ‫תצדק בדברך תזכה בשפטך‪ .‬וכן נאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף‪ .‬עכת"ד‪ .+‬והדיוק שדייק הלחם‬ ‫משנה והש"ך שם מלשון ר"מ קרא אשכח ודרש‪ ,‬שסברת ר"מ היא‪ ,‬ואנן לא קי"ל הכי‪ ,‬כבר השיב על זה בספר יד‬ ‫מלאכי )כלל תקלא( מהא דאמרינן )ב"ב צ א( אין מוסיפין על המדות יותר משתות‪ ,‬וקאמר שמואל קרא אשכח‬ ‫ודרש‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם )בפ"ח מהל' גניבה(‪ .‬וכן בסוכה )נב א( קרא אשכחו ודרוש‪ ,‬ופסק כן הרמב"ם )סוף פ"ה‬ ‫מהל' סוכה(‪ .‬ועוד‪ .‬ע"ש‪ .‬ושו"ר בספר בארות המים )פ"ד מהל' ת"ת‪ ,‬דף ה ע"ג( שהקשה על הלח"מ מההיא דרבה‬ ‫בר שילא שהסכים הקב"ה על ידו דר"מ שפיר עבד‪ .‬וההכרח שכתב מהלשון דר"מ קרא אשכח ודרש‪ ,‬אינו הכרח‪,‬‬ ‫דהא ר' חנינא מייתי התם קרא אחרינא דשמעי בת וראי‪ ,‬הא קמן דמייתי ראיה לסברת ר"מ‪ ,‬וגם בגמ' שם מייתי‬ ‫דכי אתא רב דימי אמר‪ ,‬דאמרי במערבא ר"מ אכל תחלא ושדא שיחלא לברא‪ .‬ע"ש‪ .‬ובס' לשון ערומים )דרוש יא‬ ‫דף מג ע"ב( כ'‪ ,‬שהרמב"ם לצדדים קתני‪ ,‬שאם הוא גדול עכ"פ אין מצוה עליו ללמוד מרב שאינו הגון‪ ,‬וכמו שפי'‬ ‫רש"י "שיכול" ללמוד ממנו‪ ,‬וקטן אסור ללמוד ממנו‪ .‬ושכ"כ מהר"ש אלגאזי בספר רצוף אהבה‪ .‬ע"ש‪ .‬ודוחק‪.‬‬ ‫ובתוס' )חגיגה טו ב( מבואר דנקטינן כחילוק הש"ס בין גדול לקטן‪ ,‬ולכן הקשו מהגמ' מועד קטן )יז א(‪ ,‬גבי ההוא‬ ‫מרבנן דסנו שומעניה‪ ,‬דשמתיה רב יהודה‪ ,‬משום שאם אינו דומה למלאך ה' צבאות אל יבקשו תורה מפיהו‪.‬‬ ‫ותירצו דהתם קטנים הוו הנך דגרסי קמיה‪ ,‬וחיישינן דילמא ממשכי בתריה‪ .‬ע"ש‪) .‬וכ"כ בס' בארות המים שם(‪.‬‬ ‫וכ"כ המאירי חגיגה שם‪ .‬וכן מוכח עוד בתוס' תענית )ז א( ד"ה אם תלמיד חכם הגון הוא‪ ,‬ממנו תאכל‪ ,‬כלומר‬ ‫למוד לפניו‪ ,‬ואם לאו לא תלמוד לפניו‪ ,‬והא דאמרינן בחגיגה )טו ב( דר"מ למד תורה מפי אחר‪ ,‬אע"פ שלא היה‬ ‫הגון‪ ,‬התם דוקא בתלמיד חכם הלומד ממנו‪ ,‬לפי שאין לחוש שילמד ממעשיו‪ ,‬אבל אם אינו ת"ח אינו רשאי‬ ‫ללמוד לפניו‪ ,‬וכוונתם היא לפי תירוץ הגמ' הא בגדול הא בקטן‪ ,‬ומפרשים‪ ,‬בגדול בחכמה‪ ,‬שאין חשש שילמוד‬ ‫ממנו‪ ,‬וקטן נמי היינו קטן בחכמה‪ ,‬וכ"כ הרש"ש שם‪) ,‬ושלא כהגבורות ארי שם שמפרש גדול היינו גדול בשנים‬ ‫וכו'(‪ .‬אלא שאין להקשות מהתוס' להרמב"ם‪ ,‬שי"ל שדעת הרמב"ם כמ"ש הלח"מ והש"ך בשם אביו הגאון שאין‬ ‫הלכה כן‪ ,‬ורק שמהמעשה של אליהו עם רבה בר שילא מבואר שהקב"ה הסכים על ידו‪ .‬וכן ראיתי לרבינו חיים‬ ‫בן עטר בס' אור החיים דברים )פרשת ראה יב כח( שהביא בשם הב"ח שכ' דס"ל להרמב"ם שחילוק הש"ס בין‬ ‫גדול לקטן לא נאמר אלא לר"מ‪ ,‬והכי דייק הש"ס ר"מ קרא אשכח ודרש‪ ,‬אבל לדידן לא קי"ל הכי‪ ,‬וכתב שאין‬ ‫דבריו נכונים‪ ,‬שא"כ מה השיב רבה בר שילא לאליהו שר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק‪ ,‬הלא אין סברת‬ ‫הש"ס כן‪ ,‬ורק ר"מ ס"ל הכי‪ ,‬ועוד הרי אין ראיה גדולה מזו שהקב"ה הסכים למעשיו של ר"מ שחזר ואמר‬ ‫שמעתא מפיו‪ ,‬אלא שמתחלה לא רצה לומר דבר שמועה מפיו של ר"מ‪ ,‬מפני שר"מ היה נקי מה' אבל לא מאדם‪,‬‬ ‫כל עוד שלא נודע טעמו אם זך וישר פעלו‪ ,‬עד שנאמר בישיבה של מטה טעם לשבח במעשיו‪ ,‬ואז נכנס בגדר‬ ‫והייתם נקיים מה' ומישראל‪ ,‬ותיכף ומיד חזר הקב"ה לומר שמועה משמו‪ ,‬ולעולם האמת כדברי ר"מ‪ .‬אבל הנכון‬ ‫לתת טעם להרמב"ם דס"ל שבזמן הזה אין דעת שלמה שיחשב האיש לגדול שיוכל ללמוד מפי חכם רשע‪,‬‬ ‫שדוקא ר"מ שהיה שלם בדעת הוא שהותר לו הדבר‪ ,‬שאין לחוש שילמד ממנו רשעו‪ ,‬ואפשר שלזה דייק הש"ס‬ ‫ר"מ קרא אשכח ודרש‪ ,‬וכן ר"מ רמון מצא‪ ,‬שדוקא חכם גדול בגדר ר"מ ישנו בהיתר זה‪ ,‬לפי שהוא בודאי יזרוק‬ ‫הקליפה ולא יאכל אלא האוכל‪ ,‬וסברא זו נכונה מצד עצמה‪ ,‬ולכן סתם הרמב"ם ולא חילק בין גדול לקטן‪ ,‬כי‬ ‫הדורות נתמעטו‪ ,‬וכמ"ש אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו'‪ .‬עכת"ד‪ .‬ונמצא שהתירוץ שכ' הלח"מ‬ ‫ודחאו‪ ,‬חזר ונראה להרב אור החיים‪ .‬וכ"כ הש"ך שם‪ ,‬דס"ל להרמב"ם שבזמן הזה כולם נחשבים כקטנים‪,‬‬ ‫וכמ"ש אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו'‪ .‬ע"ש‪ .‬ומרן החיד"א בברכי יוסף יו"ד )סי' רמו סק"ט(‪ ,‬העיר‬ ‫ממה שהרמב"ם עביד עובדא בנפשיה ולמד חכמות חיצוניות‪ ,‬וכתב גדול המורים הוא הריב"ש בתשובה )סוף סי'‬ ‫מה( שהרמב"ם סמך על החילוק שבש"ס הא בגדול הא בקטן‪ ,‬ולכן בראש ספר המורה כתב הט אזנך ושמע דברי‬ ‫חכמים ולבך תשית לדעתי‪ ,‬דהוא קרא דדרש ר"מ‪ ,‬ומוכח שלא כתירוץ הש"ך בשם מר אביו הגאון דס"ל‬ ‫להרמב"ם דר"מ הוא דס"ל הכי ואנן לא קי"ל כוותיה‪ .‬והדרא קושיא לדוכתה‪ ,‬אמאי לא חילק הרמב"ם בין גדול‬ ‫לקטן‪ ,‬ואפשר דס"ל דהא דאמרינן הא בגדול הא בקטן‪ ,‬לאו דוקא‪ ,‬אלא צריך שיהיה גדול בחכמה ודעתו רחבה‬

‫כר"מ אשר רוח ה' בו‪ ,‬ולאו גדול וקטן בשנים‪ ,‬והרמב"ם שהיתה לו דעת שלמה ורוחב לב עביד עובדא בנפשיה‪,‬‬ ‫אך כיון שלא רבים יחכמו‪ ,‬ואם כה יאמר דגדול שרי כל אחד ידמה בנפשו שהוא גדול וילכד בפח וכו'‪ .‬וע"ש‪.‬‬ ‫וע"ע בספרו דברים אחדים )דף קעט ע"ד(‪ .‬ע"ש‪ .‬והנה במכות )י א( תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו‪ ,‬שנאמר‬ ‫וחי‪ ,‬עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותיה‪ .‬א"ר זעירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון‪) .‬שלא יביאוהו‬ ‫עונותיו לידי הריגה בשוגג ויגלה‪ .‬רש"י(‪ .‬א"ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו‪ .‬וכ' המהרש"א בח"א‪ ,‬והא דלא‬ ‫קאמר הכא נמי מכאן שלא ילמד אדם אלא מפי הרב שהוא הגון‪ ,‬דכתיב ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות‬ ‫הוא‪ ,‬אם הרב דומה למלאך יבקשו תורה מפיהו‪ ,‬ואם לאו לא יבקשו תורה מפיהו‪ ,‬משום דמסקינן בחגיגה )טו ב(‬ ‫הא בגדול הא בקטן‪ ,‬שגדול יכול ללמוד אפי' מרב שאינו הגון‪ ,‬כר' מאיר שלמד תורה מאחר‪ ,‬הילכך לא פסיקא‬ ‫ליה‪ .‬ע"ש‪ .‬ומוכח דהחילוק בין גדול לקטן הוי אליבא דהלכתא‪ ,‬אבל לדברי האחרונים הנ"ל דס"ל דלאו הלכתא‬ ‫הוא‪ ,‬ואין חילוק בין קטן לגדול‪ ,‬הדרא קושית המהרש"א לדוכתה‪ .‬אלא ודאי שהעיקר כחילוק הגמ' בין גדול‬ ‫לקטן‪ ,‬אלא שהרמב"ם והש"ע ס"ל דהאידנא כולם חשובים כקטנים לענין זה‪ .‬וכמ"ש האור החיים והברכי יוסף‬ ‫וסיעתם‪ .‬ולפ"ז בדורינו זה שהכל נחשבים לקטנים אין ללמוד מפי חכם שאינו הגון‪ .‬וכ"כ הגאון שערי דעה יו"ד‬ ‫)סי' רמו סק"ג(‪ ,‬שלדעת הרמב"ם והש"ע לא התירו לגדול ללמוד מפי חכם שאינו הגון אלא כגון ר"מ שהוא גדול‬ ‫הדור וחסיד קדוש‪ ,‬משא"כ לאיש אחר שמא ימשך אחריו בדעות נפסדות‪ .‬והן עתה בעוה"ר הרבה מחזיקים את‬ ‫בניהם ללמוד אצל מורים שאינם בני יראת שמים כלל‪ ,‬ורבים חללים הפילו בהטילם ארס בתלמידיהם עד‬ ‫שמזלזלים בתורת ה'‪ ,‬והם הם עזי פנים שבדור וכו'‪ .‬ע"ש‪ .‬ודון מינה ואוקי באתרין‪ ,‬כי שמעתי מפי תלמידי‬ ‫חכמים מובהקים ששמעו מפיו רעיונות והשקפות הנוגדות את אמונתינו הצרופה‪ ,‬וכבר דן אותו ברותחים גאון‬ ‫דורינו הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה כרך ה' )חיו"ד סי' קח‪ ,‬עמוד קפ( שבודאי שיש לחוש שידרוש בדברי‬ ‫דופי ויגלה פנים בתורה שלא כהלכה‪ ,‬ואפי' במקום שאין לחוש לזה‪ ,‬מבואר במועד קטן )יז א( גבי ההוא מרבנן‬ ‫דסנו שומעניה והוו צריכי ליה רבנן‪ ,‬דאל יבקשו תורה מפיהו‪ ,‬ואע"פ שהיה אדם גדול בתורה וילמד כהלכה‪,‬‬ ‫מ"מ אין ללמוד תורה מפיו‪ .‬וכן נפסק בש"ע )סי' רמו ס"ח(‪ .‬וכ"ש בנ"ד שיש לחוש שילמד שלא כהלכה או בקלות‬ ‫ראש‪ ,‬ולכן אין למנותו ללמד הלכה ואגדה‪ ,‬ואפי' אם כבר מינוהו מן הראוי לסלקו‪ .‬ע"כ‪ .‬ותלי"ת שלא אלמן‬ ‫ישראל‪ ,‬ויש במחנה קדשכם תלמידי חכמים אשר יראת ה' היא אוצרם ועמם עוז ותושיה להורות לעם את הדרך‬ ‫אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון‪ ,‬ומהם ישאבו מבאר מים חיים ונוזלים מן לבנון‪ ,‬להגדיל תורה‬ ‫ולהאדירה‪ .‬ושומע לנו ישכון בטח‪ .‬בברכת התורה‪ .‬עובדיה יוסף‪.‬‬