‫בראשית היתה יפו – עיר בת כ ‪ 4000‬שנה‪ ,‬שבחלק ניכר מהן‬

‫היה נמלה ‪ -‬השער הראשי לארץ ישראל‬

 ‫כל הבא בשערה של א"י היה נישא על זרועותיהם‬
‫של סוורי יפו החסונים‪ ,‬מושלך מן האוניה אל‬
‫הסירה‪ ,‬וממנה – לנמל הססגוני וה"לא כל כך‬
‫נקי"‪ ,‬ומשם פילס דרכו אל מחוז חפצו כשהוא‬
‫מטפס בסימטאותיה‬
‫הציוריות‪ ,‬מרווה‬
‫צמאונו במי ה"סביל"‪,‬‬
‫וממשיך את דרכו בעיר הלבנט המהבילה‬
‫והמיוזעת‪ .‬כך עשו הצליינים שפקדו את הארץ‬
‫לפני מאות בשנים‪ ,‬וכך גם אנשי ה"עליות"‬
‫לדורותיהם‪...‬‬
 ‫בדרכם ל"חאן מנעולי" לתפוס דיליז'אנס‬
‫כדי להמשיך הלאה‪ ,‬או מיטה ללינת לילה‪,‬‬
‫חלפו הבאים על פני מגדל השעון המרשים‬
‫(שניבנה בתקופת‬
‫השלטון העות'מני)‬
‫ויכלו גם לרכוש‬
‫מציאה כלשהיא‬
‫ב"שוק הפשפשים"‬
‫הססגוני‪.‬‬
‫לאורך שנים ארוכות התנהלה ביפו‬
‫קהילה יהודית תוססת ופעלתנית‪.‬‬
‫ברח' יפת עומד הבית שבו התנהל‬
‫בנק אפ"ק (אנגלו פלשתינה בנק)‬
‫(הכתובת החשוכה המוצגת‬
‫מתחתנו)‪ ,‬וברח' יפו‪-‬ת"א אפשר‬
‫למצוא עד היום את השלט המלמד‬
‫על משכנה של "הגימנסיה‬
‫הרצליה" שהוקמה ב ‪ ,1906‬וכאן‬
‫עשתה את צעדיה הראשונים‪...‬‬
 ‫אבל יפו היתה "עיר קשה" לאלו‬
‫שהיגרו אליה מאירופה‪ ,‬או‬
‫מאמריקה‪ ,‬כך שלאט לאט‪,‬‬
‫בצעדים מהוססים‪ ,‬ניסו קהילות‬
‫שונות לצאת מתחומיה‪ ,‬ולהאחז‬
‫בשטחים שמסביבה‪...‬‬
‫הראשונים היו ‪ -‬ב ‪ ,1866‬אנשי כת‬
‫דתית אמריקאית "כנסיית‬
‫המשיח" ממדינת מיין‪ ,‬שהקימו‬
‫את המבנים המרשימים שלפנינו‬
‫בצפונה של יפו‪,‬‬ ‫אך דרכם לא צלחה‪ ,‬עוני‬
‫ומחלות היכריעו אותם‪,‬‬
‫ואחרי שלוש שנים בלבד‬
‫נמכרה ה"שכונה"‬
‫ל"טמפלרים" יוצאי‬
‫גרמניה‪ ,‬שמקימים גם את‬
‫"שרונה"‪( ,‬הלא היא‬
‫"הקריה" של היום) וזוכים‬
‫להצלחה חקלאית‬
‫וכלכלית יוצאת דופן‪.‬‬
‫המבנים (חלקם שומרו)‬
‫וכנסיה מרשימה‪ ,‬עומדים‬
‫עד היום ברח' הופמן‬
 ‫אף שהבית עצמו‪ ,‬מבחוץ‪,‬‬
‫לא זכה לעדנה‪ ,‬הרי בפנים‬
‫שופצו החדרים הנאים‪,‬‬
‫והמבנה משמש כאכסניה‬
‫לתצוגות אומנות שונות‬

‫ב ‪ 1883/4‬בונה אהרון שלוש את הבית הזה באזור מרוחק למדי מיפו‪,‬‬

‫ואולם – משפחתו פוחדת לעבור ולגור ב"שממה" הרחוקה‪ ,‬והבית‬
‫עומד בשממונו עד ‪ 1887‬עת מוקמת בסביבתו שכונת "נווה צדק"‬
‫כך ניראית שכונת "נווה‬
‫צדק" שהוקמה‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫ב ‪ 1887‬במבט מעל‪,‬‬
‫ואולם – עם השנים‬
‫הלכה השכונה ודעכה‪,‬‬
‫ודומה כי אין כמו תמונת‬
‫התריסים השבורים‪,‬‬
‫לבטא את ההתנוונות‪...‬‬

‫עם זאת – בשנים‬

‫האחרונות‪ ,‬הבינו סוף‬
‫סוף פרנסי העיר‪,‬‬
‫הגופים המשמרים‪,‬‬
‫וגם תושביה‪ ,‬את‬
‫ההכרח לשקם את‬
‫המקום‪ ,‬שאכן משנה‬
‫את תדמיתו מיום‬
‫ליום‪...‬‬
‫כך ניראים כיום חלקים ניכרים משכונת‬
‫"נווה צדק" לאחר ששופצו‪ ,‬לדיירים יש‬
‫דרישות ל"איכות חיים" (ראה התמונה‬
‫שמתחתנו) ובלב השכונה – "מרכז‬
‫סוזן דלל" לאמנויות הבמה‬
 ‫לאורך כעשור שנים מוקמות בצמוד ל"נווה צדק" עוד מספר‬
‫שכונות‪ :‬ב ‪" – 1890‬נווה שלום"‪ ,‬ב ‪" – 1896‬מחנה יהודה" =‬
‫"כרם התימנים"‪ – 1899 ,‬שכ' "אחוה" (ע"י אשכנזים אמידים)‪,‬‬
‫אך "התישבות הקבע" האמיתית מתרחשת ב ‪ ,1902‬עת פורצת‬
‫בארץ בכלל‪ ,‬וביפו בפרט‪ ,‬מגיפת כולירע‪ ,‬וראשות העיר דורשת‬
‫לקבור את הניפטרים הרחק מחוץ לגבולותיה‪ ...‬שמעון רוקח –‬
‫ראש הקהילה היהודית ביפו מצליח לרכוש ‪ 12‬דונם אדמה‪,‬‬
‫הרחק ממקום היישוב‪ ,‬ושם מוקם בית הקברות היהודי המוכר‬
‫כיום כ"בית עלמין טרומפלדור"‪ ,‬ברח' טרומפלדור בדרום העיר‬
 ‫ראשון הניקברים בבית העלמין‬
‫החדש היה "גלמוד" ("עולה חדש"‬
‫בודד‪ ,‬ללא משפחה) ששמו לא‬
‫ידוע‪ ,‬ומצבתו תומכת את חומת‬
‫בית הקברות מדרום‪ ,‬ואילו השניה‬
‫– נישקא בת ר' ברומבערג‪ ,‬ניקברה‬
‫בדיוק ממול‪ ,‬על גבולו הצפוני של‬
‫בית העלמין (יש לציין כי בעת‬
‫קבורתם‪ ,‬עדיין לא היתה חומה‬
‫סביב האתר‪ ,‬והם למעשה קבעו‬
‫את גבולותיו כשזו נבנתה כעשר‬
‫שנים מאוחר יותר)‬
 ‫כמו כל בית עלמין ישן‪ ,‬מגולל גם זה ‪ -‬שלנו‪ ,‬את קורותיה של‬
‫העיר‪ :‬מימין – קבר אחים (ויש כמה כאלה) להרוגי "מאורעות‬
‫‪ ,"1921‬למעלה – יהודה ופניה מטמון – מקימי‪ ,‬ומורי גימנסיה‬
‫"הרצליה"‪ ,‬ובפינה משלהם – קברי "גדולי האומה" כמו‬
‫ביאליק‪ ,‬נורדאו‪ ,‬ואחרים (ונשותיהם הקטנות)‪...‬‬

‫וכמובן – קיברם‬
‫של ראש העיר‬
‫המיתולוגי –‬
‫מאיר דיזינגוף‬
‫וצינה ‪ -‬אשתו‬
 ‫ואולם – דוקא מצבה צנועה ועלובה זו שמתחתנו‪ ,‬ראויה לכבוד גדול‬
‫בהרבה מזה שניתן לה בפועל‪ ...‬עקיבא אריה ויס ‪ -‬שביקר בארץ ב ‪,1904‬‬
‫ו"ניכווה"‪ ,‬עלה אליה ב ‪ ,1906‬והיה האיש שמיומו הראשון בארץ דחף את‬
‫רעיון "היציאה מיפו" החונקת‪ ,‬עמד בראש ועד "אחוזת בית" והביא במו‬
‫פעלו להקמתה של "אחוזת בית" היא "תל‪-‬אביב"‪ ,‬שלוש שנים מאוחר יותר‬
‫ומה יכל להיות אופיני יותר למקים העיר‪,‬‬
‫מאשר לקרוא לבתו‪ ,‬שנולדה ב ‪1910‬‬
‫כילדה הראשונה של "אחוזת בית"‪ ,‬בשם‬
‫"אחוזבית"‪ ,‬כשמה של העיר שזה אך‬
‫קמה!!!‬
 ‫אחרי תלאות רבות של ביוקרוטיה‬
‫והשגת מימון‪ ,‬נערכת באפריל‬
‫‪" 1909‬הגרלת הצדפים" (שמות‬
‫המגרילים והחלקות נרשמו על גבי‬
‫צדפים מהים הסמוך) ו"אחוזת‬
‫בית" יוצאת לדרך‪ ...‬שרירנים‬
‫יהודים מתארגנים "לישר את‬
‫החולות" קבלני בנין ערבים‬
‫נישכרים כדי להקים את הבתים‬
‫ורחוב הרצל עולה מתוך הדיונות‪...‬‬
 ‫הבית הראשון שניבנה ב"אחוזת בית"‬
‫היה ביתו של ראובן סגל‪ ,‬שהוקם ברח'‬
‫יהודה הלוי ‪( 25‬פינת רח' הרצל) ונהרס‬
‫לפני שנים‬

‫ואילו הבית‬
‫השני – ביתו של‬
‫עקיבא ויס‪,‬‬
‫ברחוב הרצל ‪,2‬‬
‫חי וקים‪ ,‬ואף זכה‬
‫לשיפוץ ושימור‬
‫יפהפה‪ ,‬והנה הוא‬
‫לפניכם‬
 ‫ב ‪ 1909‬ניבנה בנין "גימנסיה הרצליה"‬
‫כשהוא חוסם את תוואי רח' הרצל‪ ,‬דבר‬
‫שהיה בעוכריו עם התפתחותה של העיר‪,‬‬
‫ואולם בימיה הראשונים של ת"א‪ ,‬היה‬
‫הרחוב מקום עליה לרגל לתושביה‪ ,‬כפי‬
‫שהנציח זאת נחום גוטמן באחד מציוריו‬
 ‫וכך ניראה כיום קצהו של רח'‬
‫הרצל‪ ,‬לאחר שמבנה הגימנסיה‬
‫הוסר ב ‪ ,1958‬ובמקומו מתנשא‬
‫"מגדל שלום" לגבה של ‪ 140‬מ'‬
‫ב ‪ 1910‬שונה שם העיר ל"תל‪-‬אביב" ע"פ הצעת שינקין‪ ,‬שנשען על שם‬
‫ספרו של הרצל – "אלט נוי לנד"‪ ,‬ושתורגם ע"י נחום סוקולוב‪...‬‬
‫וב ‪ 1911‬התפטר עקיבא ויס מראשות הועד‪ ,‬בשל חילוקי דעות מרים‪,‬‬
‫ואת מקומו תפס מאיר דיזינגוף המיתולוגי‪ ,‬אשר דאג באופן שיטתי‬
‫למחוק את זיכרו של עקיבא מתולדות העיר‪ ,‬ורק אחרי שנים רבות נמצא‬
‫לו "גואל"‪ ,‬וכיום ישנו רחוב קטנטן‪ ,‬ליד בית "יד לבנים" בצפון העיר‪,‬‬
‫הקרוי על שמו!!!‬
‫ואולם – תנופת הבניה לא עצרה לרגע‪ ,‬והעיר הלכה והתפתחה בקצב‪,‬‬
‫תוך שהיא מכסה את חולות החוף ב"שלמת בטון ומלט"‪...‬‬
‫דיזינגוף בונה את ביתו בשדרות רוטשילד ‪ -‬ב ‪,1910‬‬
‫ובערוב ימיו מוריש את הבית לעירית ת"א‪ ,‬שהרימה עוד קומה‪,‬‬
‫ושיפצה אותו‪ ,‬בבית זה הוכרזה ע"י דויד בן גוריון הקמתה של‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬וכיום הוא משמש כמוזיאון‪.‬‬
‫בשדרות רוטשילד ניטעים עצים‪ ,‬ניבנים קיוסקים‪ ,‬וחלקם‪ ,‬לא יאומן‪,‬‬
‫מתפקדים עד עצם היום הזה‬
 ‫בית ליטוינסקי – א‪ .‬העם ‪2‬‬

‫רבים מבתיה‬
‫הראשונים של‬
‫תל‪-‬אביב ניבנו‬
‫בסגנון האישי‬
‫ה"אקלקטי"‬
‫שבא לבטא את‬
‫משאת נפשם של‬
‫הבונים ל"בית‬
‫הבית ברח' "בן זכאי" ‪2‬‬ ‫חלומות" פרי‬
‫מוחם הקודח‬ ‫"בית הפגודה" –‬
‫נחמני‪/‬מונטיפיורי‬
 ‫ברח' הרצל (‪ )16‬בנה איש‬
‫העסקים צבי אריה פנסק "פסג'"‬
‫מרשים‪ ,‬ובחצרו הותקנה המעלית‬
‫הראשונה בעיר‪ ,‬לחצו להפעלתה‬

‫וכך ניראית המעלית‪ .‬ששימשה בעיקר‬

‫להרמת משאות‪ ,‬והשלד עומד (מוזנח)‬
‫עד היום‬
‫קצה רחוב אלנבי עם גמלים‪ ,‬כשיפו הרחק‬ ‫‪1‬‬
‫ברקע (‪ 1920‬לערך)‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫כיכר הרברט סמואל‪ ,‬בקצה רח' אלנבי‬

‫בשנות השישים (עם אוטובוס קומותיים)‬

‫‪3‬‬

‫אותה כיכר בשנות‬

‫האלפיים (יפו עדיין‬
‫ברקע!)‬
 ‫מודעה שהופיעה ברחבי העיר ב ‪1914‬‬

‫מבנה בית הקולנוע "עדן"‪ ,‬אשר נרכש ושופץ ע"י‬

‫בנק לאומי‪ ,‬שמאחסן בו את ארכיונו‬

‫וגם הקיוסק עדיין עומד על תילו‪ ,‬ועד היום‬

‫חלונותיו פתוחים‪ ,‬וניתן להשיג בו סנדויצ'ים‬
‫למיניהם‬
 ‫בשנות השלושים היגיעו ארצה‬ ‫שדרות רוטשילד‬
‫מגרמניה‪ ,‬כמה וכמה (יש אומרים –‬
‫עשרות) אדריכלים‪ ,‬בוגרי בי"הס‬
‫"באוהאוס" שפיתח את שיטת‬
‫הבניה "הבין לאומית" – בניה‬
‫פשוטה‪ ,‬פונקציונלית‪ ,‬ללא קישוטים‪,‬‬
‫כותרות‪ ,‬וקשתות‪ .‬בתל אביב שרדו‬
‫מאות בנינים מן הסגנון הזה‪ ,‬מה‬
‫שלא קרה באירופה‪ ,‬שרבות מעריה‬
‫חרבו במלחמת העולם השניה‪ ,‬וכך‬
‫הוכרזה ת"א לאחרונה‪ ,‬כאתר‬
‫שימור של אונסקו !!!‬ ‫הבית בקצה רח' לבנדה‬

‫כיכר צינה דיזינגוף‬

‫ב ‪ – 1936‬עם פרוץ "המרד‬
‫הערבי"‪ ,‬התיר השלטון‬
‫הבריטי בארץ לבנות נמל‬
‫חלופי בת"א‪ ,‬הנמל נבנה על‬
‫טהרת הפועל העברי‪ ,‬והיה‬
‫פעיל במשך כ ‪ 30‬שנה (עד‬
‫פתיחת נמל אשדוד ב ‪)1965‬‬
‫בתחילה ‪ -‬כתחליף לנמל יפו‪,‬‬
‫ובהמשך – במקביל לו‪.‬‬
‫כיום הפך המקום לאתר בילוי‬
‫נאה למדי‪ ,‬תוך שימור יסודות‬
‫הנמל‪.‬‬
 ‫משמאלנו – "סימטא‬
‫פלונית"‪ ,‬המסתעפת מרח'‬
‫המלך ג'ורג'‪ ,‬לא הרחק‬
‫משינקין‪ ,‬וסיפורה עימה‪:‬‬
‫ב ‪ 1922‬רכש היזם (הגביר)‬
‫מאיר שפירא את חלקת‬
‫הקרקע‪ ,‬ובנה עליה שכונת‬
‫יוקרה לבעלי יכולת‪ ,‬וקרא‬
‫את שמה "סימטת שפירא"‬
‫(ע"ש היזם)‪ .‬בעיני העיריה‪,‬‬
‫ובעיקר בעיני ראשה – מר‬
‫דיזינגוף הנכבד‪ ,‬לא ניראה‬
‫היה הדבר‪ ,‬והם הביעו את‬
‫התנגדותם‪ ,‬אך מר שפירא התעקש‪,‬‬
‫ויש אומרים שהדברים היגיעו עד‬
‫כדי תיגרת ידיים בין השניים‪ ,‬כאשר‬
‫דיזינגוף היגיע למקום רכוב על‬
‫סוסו‪ ,‬כהרגלו‪ ,‬ואז הכריז ראש העיר‬
‫בכעס‪ :‬לסימטא הזו לא ינתן שם‬
‫לעולם‪ ...‬ומאז היא אכן "סימטא‬
‫פלונית"!!!‬
‫וזה האריה שניצב עד היום‪ ,‬ושומר על‬
‫פתח ביתו של מר שפירא הגביר‪.‬‬
 ‫ב ‪ 4‬לאוק' ‪ 1936‬נפטר דיזינגוף‪ ,‬ומימין‬
‫ניתן לראות את לווית ההמונים שיצאה‬
‫מכיכר בית העיריה דאז‪ ,‬שהפך בהמשך‬
‫למוזיאון העיר‪ ,‬והיום???‬

‫משמאל – בית העיריה‪ ,‬שנחנך ב ‪1968‬‬

 ‫בעשרות השנים האחרונות שינתה העיר תל אביב את קו הרקיע שלה‪,‬‬
‫עשרות "גורדי שחקים" מרקיעים אל על ומסירים את מסווה התמימות‬
‫שהיה נסוך עליה משך שנים ארוכות‪.‬‬

‫מימין – קו החוף של ת"א‪ ,‬במבט מיפו‪,‬‬

‫ולמטה – במבט ממגדל שלום‪.‬‬
‫מגדלים עלייך – תל‪-‬אביב‬

‫מתחם הבורסה על גבול ר‪ .‬גן‬

‫מגדל לוינשטין‬

‫מגד "אביב"‬
‫ונסיים בקומפלקס "מגדלי עזריאלי" שמתנשא לאחרונה מעל כולם‪,‬‬
‫ונהנה מן המראות אליו‪ ...‬וממנו‬
‫מבט מגג עזריאלי אל מתחם הבורסה ברמת גן‬
‫תם – ולא נשלם‬
‫סיפורה של‬
‫תל‪-‬אביב‬
‫העיר ללא הפסקה‪...‬‬

‫יגאל מורג – ‪morag-i@013.net.il‬‬